בספרייה הלאומית הישנה

בדשא שבחוץ תמיד אותה השמש

חיוורת בלי ברק, בלי זוהר של עתיד

תמיד אותו חתול, כמו מחר ואמש

אותו חוקר זקן, תמיד בלי תכלית

והוא היה והוא הווה והוא יהיה בלי תפארת 

ואין ראשית אין אחרית, וגם הצחוק

של הסטודנטים מהדשא לא יחריד את

דממת הקיפאון של הרחוק

המאמר של החוקר המזדקן 

תמיד נכתב, תמיד נדחה או מתקבל

האין הוא יש היש הוא אין 

ואין עונה ואין שואל